החלטה בתיק בש"א 4277/07

1.         למשיב (להלן: "התובע") 10% ממניותיה של המבקשת 1 (להלן: "החברה").

ביום 31.1.05 הגיש התובע תובענה נגד המבקשים (להלן: "הנתבעים") למתן פסק דין הצהרתי, לפיו זכאי הוא ל-10% מכל סכום או זכות בו זכו או יזכו החברה והנתבעים 4 ו-5 על פי פסק דין של בית משפט; לחייב את הנתבעים ליתן חשבונות והעתקי מסמכים המצויים בידיהם לעניין ניהול החברה; ולחייב את החברה ואת הנתבע 2, שהינו מנהלה של החברה ולו 38% ממניותיה, לשלם לו סך של            462,989 ש"ח.

2.         בד בבד עם הגשת התובענה הגיש התובע בקשה לעיקול זמני של כספים שיגיעו לנתבעים מאת עו"ד בנימין ברליין, שיכון עובדים השקעות בע"מ (להלן: "שיכון עובדים") ומרדכי אביב מפעלי בניה בע"מ (להלן: "חברת מרדכי אביב"), והכל עד לסך של 939,514 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן צו העיקול ועד למועד מתן פסק הדין. בית המשפט (כב' השופט י' נועם) נענה לבקשה וניתן צו עיקול כמבוקש ביום 3.2.05 (בש"א 479/05).

3.         ביום 17.4.05 הגישו הנתבעים בקשה לביטול צו העיקול הזמני (בש"א 1472/05). ביום 27.6.05 הגיעו הצדדים להסכמה דיונית, שקיבלה תוקף של "החלטה", ועל פיה כל סכום שיתקבל בעקבות פסק דין של בית המשפט העליון בע"א 1514/04 ישולם לידי עו"ד בנימין ברליין, אשר יחזיקם בנאמנות. כן הוסכם כי הצדדים יסמיכו רואה חשבון מוסכם מטעמם, שישמע את טענות הצדדים, יבדוק את כל החומר שיוגש לו על ידי מי מהצדדים ויהיה רשאי לדרוש חומר נוסף ככל שייראה לו. רואה החשבון יחליט כמומחה מטעם בית המשפט כיצד ולמי יש לחלק הסכום המוחזק על ידי עו"ד ברליין. הסכום יחולק על ידי עו"ד ברליין, אך ורק על פי הוראת רואה החשבון או על פי צו שיפוטי. כן הוסר צו העיקול שהוטל במסגרת בש"א 479/05.

4.         הצדדים הסכימו למינויו של רו"ח שלמה רחמים כמומחה המוסכם (להלן: "המומחה"), ואף הסכימו כי המומחה יפעל כמגשר ביניהם על מנת לנסות לסיים את הסכסוך ביניהם. ניסיונות אלו לא צלחו.

5.         ביום 7.9.06 הגיש המומחה חוות דעת (נספח ג' לבקשה המקורית של המבקשת). בחוות דעתו מעלה המומחה ביקורת לגבי איכות חומר הנהלת החשבונות שהומצא לו על יד החברה ומנהלה לשנת 9-1998, כאשר עיקר פעילותה העסקית של החברה התבצעה בתקופה זו. המומחה כתב בחוות דעתו כי "ממכלול הממצאים וטענות התובע ניתן להסיק, כי לא מן הנמנע שספרי החשבונות אינם משקפים באופן מלא את כל הפעולות הכספיות שבוצעו בין הצדדים אולם כאמור לא ניתן לבסס הערכה או השערה זאת". בסיכום חוות דעתו הציע המומחה שתי דרכים ליישוב המחלוקת בחברה, כאשר להערכתו הסכום הכולל שיקבל התובע יהא בין 400,000 ש"ח ל-500,000 ש"ח.

6.         לא נחה דעתם של הנתבעים לאמור בחוות הדעת ולמומחה נשלחו שאלות הבהרה שלוו במסמכים שערך רואה החשבון של החברה - רו"ח ויינשטיין. המומחה השיב לשאלות אלו, ולשיטה אחרונה ניתן לומר, כי לא שינה את חוות דעתו במהותה (נספח ז' לבקשה המקורית).

7.         ביום 24.1.07 הגישו הנתבעים בקשה למתן הוראות לעו"ד ברליין ביחס לסכומים שנתקבלו מאת שיכון עובדים ומחברת מרדכי אביב, על פי פסק דינו של בית המשפט העליון.

            התובע הגיב לבקשה.

            ביום 31.5.07 התקיים דיון בבקשת הנתבעים במהלכו התברר, כי למומחה הועברו מסמכים נוספים על ידי הנתבעים, וכי המומחה עתיד ליתן חוות דעת מסכמת בזמן הקרוב. לפיכך הוחלט, כי לאחר קבלת חוות הדעת המסכמת יהיה רשאי ב"כ הנתבעים לשוב ולעתור למתן הוראות. וכך הווה.

8.         ביום 26.7.07 הגישו הנתבעים בקשה חדשה לה צירפו חוות דעתו המסכמת של המומחה. בחוות דעת זו קובע המומחה, כי בהנחה שסכום הפיצויים שיתקבל מחברת שיכון עובדים ומחברת מרדכי אביב יעמוד על סך של 3.8 מיליון ש"ח יגיע לתובע סכום מעודכן ברוטו של 390-290 אלפי ש"ח, ואילו בהנחה שסכום הפיצויים שיתקבל משתי החברות הנזכרות הוא 3.2 מיליון ש"ח, כפי שהתקבל עד כה בפועל אצל עו"ד ברליין, יעמוד הסכום המגיע לתובע על סך של 330-230 אלפי ש"ח.

            בבקשתם עתרו הנתבעים, על יסוד מסקנותיו המתוקנות של המומחה, להורות לעו"ד ברליין לעכב תחת ידו סך של 252,000 ש"ח ואת היתרה להעביר לחברה.

            התובע מתנגד לבקשה המחודשת וטוען, כי המומחה לא סיים מלאכתו בהתאם לכתב המינוי, שכן היה עליו לקבוע את אופן חלוקת הכספים לכל הצדדים הנוגעים בעניין ולא רק לתובע. עוד נטען, כי הנתבעים לא המציאו למומחה מסמכים מקוריים, אלא דו"חות של רו"ח ויינשטיין שנעשו בדיעבד על דרך השיחזור. לחלופין, הציע התובע כי מהסכום הנמצא בידי עו"ד ברליין יועבר אליו לאלתר סך של 295,000 ש"ח, סכום המורכב משני סכומי משנה כפי שפירט בתגובתו; להותיר בידי עו"ד ברליין סך של 552,989 ש"ח, שהינו היתרה בין סכום תביעתו לבין הסכום המינימלי שקבע המומחה כחלקו של התובע בכספים האמורים; היתרה תועבר לחברה לחלוקה לפי שיקול דעתו של מנהלה, בכפוף למתן התחייבות אישית שלו.

            הנתבעים שהגיבו לתשובת התובע מתנגדים להצעתו. לשיטתם הצעת התובע היא למעשה לקבל לידיו כבר עתה את מלוא סכום תביעתו, בטרם הוכחה וכאשר הינם חולקים על חוות דעתו של המומחה. הנתבעים מציינים, כי בידי עו"ד ברליין מעוכב ומוחזק סכום שהוא פי 11.5 מן הסכום המקסימאלי שיהיה זכאי לו התובע אם בסופו של יום יוכיח תביעתו, ופי שלושה וחצי מן הסכום המקסימאלי הנתבע בתביעה.

9.         נתתי דעתי לכל טענות הצדדים. לתובע 10% בלבד ממניותיה של החברה. תובענתו הועמדה על סך כולל של 939,514 ש"ח. המומחה שהוסכם על הצדדים קבע, כי התובע זכאי לסכום שינוע בין 330-230 אלפי ש"ח, לאחר שהפיצוי שהתקבל הוא 3.2 מיליון ש"ח. יצויין, כי הצדדים סבורים שהינם זכאים לסכום נוסף של 600,000 ש"ח, כך שהפיצוי במלואו יעמוד על סך של 3.8 מיליון ש"ח, ואזי, על פי קביעת המומחה, יהיה זכאי התובע לסך מקסימאלי של 390,000 ש"ח. נדגיש, כי בחוות דעתו מציין המומחה, כי לפי חישוביו של רו"ח ויינשטיין מטעם החברה, חלקו של התובע על פי שתי האפשרויות ינוע בין 57,000 ש"ח ל-121,000 ש"ח בלבד.

10.       לדעתי, במצב דברים זה, אין כל הצדקה כי עו"ד ברליין ימשיך ויחזיק סכום כה גבוה, כאשר המומחה המוסכם קבע כי חלקו של התובע ינוע בין מינימום של 230,000 ש"ח למקסימום של 390,000 ש"ח.

לפיכך, אני נענה לבקשת הנתבעים-המבקשים ומורה כי בידי עו"ד ברליין יוותר, בשלב זה, סכום של 400,000 (ארבע מאות אלף) ש"ח, להבטחת תביעתו של התובע, והיתרה תועבר לחברה באמצעות בא-כוחה. מהסכום שיועבר לחברה יש לשלם מס חברות, אלא אם כן שולם המס ויומצא אישור לכך.

            החלטה זו תעמוד בתוקפה עד למתן החלטה אחרת.

11.       בשלב זה, איני עושה צו להוצאות, והנושא יישקל לעת מתן פסק דין בתובענה.